גילרט נ' חברת בזק בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 13.11.12 (כב' ס. הנשיאה השופט א' שוורץ), בה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין אשר ניתן נגדו ביום 25.10.04, בהעדר, ע"ס 1,008 ₪.

פסק הדין ניתן בתביעת המשיבה נגד המבקש בסדר דין מקוצר, ע"ס 1008 ₪ (קרן), בגין חוב שלא שולם עבור שימוש המבקש במתקן בזק – קו טלפון.

2.בהחלטת בימ"ש קמא נקבע, כי הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה בשיהוי ניכר, המצדיק טעמים מיוחדים של ממש לביטול, ואלו לא נמצאו. פסה"ד ניתן בהעדר הגנה מטעם המבקש, לאחר שהמשיבה הציגה אישור מסירה כדין לכתובת מגורי המבקש, לידי רעייתו אשר סירבה לחתום עליו. אישור המסירה הוגש ביחד עם תצהיר מסירה מטעם המשיבה וכן דו"ח חקירה בדבר איתור כתובתו של המבקש. המבקש הודה שהכתובת אכן היתה כתובת מגוריו במועד הרלוונטי, אך טען כי לא ייתכן שאשתו חתומה על אישור המסירה מאחר שבני הזוג נפרדו ארבע שנים קודם לכן. לגופו של עניין נקבע כי אין למבקש טעמי הגנה של ממש נגד התביעה, ולטענתו לפיה פרע את החוב למשיבה לא צורפה כל אסמכתא או ראשית ראיה.

3.בבקשה שלפני טוען המבקש כי מזה למעלה מ-15 שנים הוא אינו בקשר עם אשתו אשר מסרבת לקבל את גיטה באופן פורמאלי. לטענתו, אמנם הכתובת בה הומצא כתב התביעה הינה כתובת מגוריו באותה עת, אך לא ייתכן שכתב התביעה הומצא לאשתו אשר לא התגוררה עמו במועד הרלוונטי, ושגה בימ"ש קמא משסמך ידו על אישור המסירה.

לגופה של התביעה טוען המבקש, כי הוא פרע את מלוא החוב למשיבה באמצעות ארבע המחאות שמסר לשליח של המשיבה שהגיע למקום עבודתו לצורך כך, וההמחאות נפרעו. כך שסיכויי הגנתו טובים.

4.לאחר עיון בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

5.בימ"ש קמא קבע כי בוצעה מסירה כדין למבקש, על סמך אישור מסירה שצרפה המשיבה, דו"ח שצרפה המשיבה לאיתור מקום מגורי המבקש, ותצהיר מבצע המסירה. לא מצאתי כי נפלה שגגה תחת ידי בימ"ש קמא המצדיקה התערבות במסקנתו.

יצויין, כי המבקש הציג הסכם גירושין מיום 14.7.99 אשר לטענתו אושר וקיבל תוקף של פס"ד בבימ"ש, אך טען כי הוא עדיין נשוי לאשתו שממאנת לקבל את גיטה. בנסיבות אלו, וכאשר המבקש אינו מכחיש כי התגורר במקום בו בוצעה המסירה, קביעת בימ"ש קמא כי בוצעה למבקש מסירה כדין אינה בלתי סבירה ואינה מצדיקה התערבות ערכאה זו.

לכך יש להוסיף, כי המבקש לא המציא מסמך המוכיח את טענתו, לפיה בתקופה הרלוונטית התגוררה אשתו בכתובת אחרת, כגון תמצית רישום משרד הפנים. לפיכך, כאמור, החלטת בימ"ש קמא אינה מצדיקה התערבות.

כמו כן לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי המבקש לא הציג אף לא ראשית ראיה לתמיכה בטענתו כי פרע את חובו למשיבה, ועל כן לא ניתן לומר כי סיכויי הגנתו טובים.

6.ומעבר לכל זאת – מדובר כאמור בפסק דין כספי משנת 2004 (בסך 1,008 ₪) אותו מבוקש לבטל. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחודש אוגוסט 2012, כשמונה שנים לאחר שהפך חלוט. מעיון בתיק קמא עולה כי לפחות פעמיים ביקש בימ"ש קמא מהמבקש הסבר מתי וכיצד נודע לו על פסה"ד, אך המבקש לא התייחס בתגובותיו לעניין זה. גם בבקשה שלפני המבקש לא מצא לנכון להתייחס לעניין זה שהינו מהותי לבקשתו לבטל את פסה"ד כמעט עשור לאחר שניתן.

בנסיבות אלו קם ועולה האינטרס של סופיות הדיון ואי הטרדת המשיבה בשנית - אשר יש לייחס לו משקל לא מבוטל, ובהצטרף לקביעה כי כתב התביעה נמסר למבקש וכי המבקש לא תמך את טענת הגנתו במאום, צדק בימ"ש קמא בדחיית הבקשה לביטול פסה"ד.

7.על יסוד כל האמור נדחית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג, 20 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: